צֵל אַהֲבָתֵךְ
עָגוּר צָחוֹר
חוֹצֶה רָקִיעַ
וְצֵל אַהֲבָתֵךְ
חוֹלֵף עִמּוֹ,
נֶחְפָּז כְּחֵץ
עַל מוֹרְדוֹת הָרִים,
עַל פַּאֲתֵי יְעָרוֹת,
אֶל אֹפֶק נֶעֱלָם.
וַאֲנִי רָץ אַחֲרָיו,
מְדַלֵּג עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים,
גּוֹלֵשׁ עַל קֶצֶף הַנְּחָלִים,
מְרַחֵף מֵעַל תְּהוֹמוֹת,
וְנוֹפֵל מֻתָּשׁ לְרַגְלָיו
בְּקָרַחַת יַעַר בּוֹדֵדָה.
אָז הוּא עוֹטֵף אוֹתִי
בְּחַבְלֵי דִּמְדּוּמִים,
בְּרִקְמַת זָהָב
שֶׁל קוּרֵי שְׁקִיעָה,
מְלַטֵּף אֶת לְחָיַי
בְּמַשָּׁב עָדִין
שֶׁל רוּחַ אָבִיב,
וְשָׁר לִי בְּלַחַשׁ
עַל חֶרְמֵשׁ יָרֵחַ,
הַמִּתְנַדְנֵד בִּקְצֵה עָנָן,
וּמֵאִיר בְּרַכּוּת
אֶת דֶּרֶךְ הָאַהֲבָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה