יום חמישי, 31 במרץ 2011

יורד מהפסים

יוֹרֵד מֵהַפַּסִּים

יוֹרֵד מֵהַפַּסִּים,
נוֹסֵעַ לְכִוּוּן לֹא יָדוּעַ,
אֲנִי בְּעִיר זָרָה,
שׁוּם דָּבָר לֹא קָבוּעַ.
מַבִּיט בָּרְאִי רוֹאֶה אוֹתָךְ,
אֲנִי שָׁקוּף לֹא קַיָּם,
אַתְּ מֵאֲחוֹרַי כָּל הַדֶּרֶךְ,
אֲבָל אֲנִי נֶעֱלָם.

עִזְרִי לִי,
אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמִי,
בִּדְקִי סָבִיב,
אוּלַי נוֹתְרוּ סִימָנִים –
זוּג נַעֲלַיִם מְיֻתָּם
מָלֵא בְּמַסָּעוֹת אֲבוּדִים,
עֲשַׁן סִיגַרְיָה לְבַנְבַּן,
פִּסַּת שָׁמַיִם כְּחֻלִּים.

הַדְלִיקִי נֵר,
אוּלַי נִשְׁאַר צֵל חִוֵּר,
הָיִיתִי פַּעַם,
הָיִיתִי מִישֶׁהוּ אַחֵר,
חַפְּשִׂי בַּמַּפָּה,
בֵּין רִבּוּעֵי עוֹלָם קְטַנִּים –
אוּלַי אֲנִי לָכוּד,
מָחוּץ בֵּין הַקְּפָלִים.

חַלְּצִי אוֹתִי,
אֲנִי עַל בְּלִימָה תָּלוּי,
צִבְעִי אוֹתִי,
אֲנִי הָאָדָם הַדָּהוּי,
צַיְּרִי חִיּוּךְ,
אֲנִי עָצוּב מִבִּפְנִים,
וּקְחִי אוֹתִי,
אֲנִי כֹּה בּוֹדֵד שָׁנִים.

יוֹרֵד מֵהַפַּסִּים,
נוֹסֵעַ לְכִוּוּן לֹא יָדוּעַ,
הָעוֹלָם מִתְפָּרֵק,
אַתְּ הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁקָּבוּעַ,
סִיבוּב שֵׁנִי, בְּלִי מַעֲצוֹר
אוֹ תְּעוּדַת בִּטּוּחַ,
אוֹחֲזִים בָּאַהֲבָה,
לֹא נִסָּחֵף בָּרוּחַ.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה