אַהֲבָה בַּשּׁוּלַיִם
בַּשּׁוּלַיִם,
בַּקָּצֶה הַנִּדָּח
שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים,
חֲבוּיָה בְּצֵל מַהֲמוֹרוֹת הַיּוֹם יוֹם
שֶׁל מֵרוֹץ הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁל הַחַיִּים,
נִמְצֵאת הָאַהֲבָה.
אֵין לָהּ סֵדֶר יוֹם קָבוּעַ.
הַשָּׁעוֹן לֹא מֵעִיר אוֹתָהּ בַּבֹּקֶר
וְהִיא גַּם לֹא צְרִיכָה קָפֶה
לְחַדֵּד אֶת הַחוּשִׁים
לִפְנֵי שֶׁהִיא נוֹסַעַת לָעֲבוֹדָה.
אַף אֶחָד לֹא שָׂם אֵלֶיהָ לֵב.
הִיא יְכוֹלָה לִצְעֹק בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת,
לִדְפֹּק עַל הַדְּלָתוֹת,
לְפְרוֹט עַל הַשְּׁלַבִּים בַּתְּרִיס,
וְאִישׁ לֹא יֵדַע.
רַק לִפְעָמִים, בַּחֻפְשָׁה,
מוֹצְאִים אוֹתָהּ מֻטֶּלֶת
בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת
בְּמִזְוָדָה יְשָׁנָה.
אָז לוֹקְחִים אוֹתָהּ
לִרְאוֹת שְׁקִיעָה נוּגָה
בְּיָם רָחוֹק שֶׁל זִכְרוֹנוֹת,
מִתְרַפְּקִים עָלֶיהָ מְעַט,
בְּנוֹסְטַלְגְּיָה,
מִתְפַּלְּאִים עַד כַּמָּה
חִוֶּרֶת הִיא וְרָזָה,
כַּמָּה אִבְּדָה מִמִּשְׁקָלָהּ,
וְאַחַר אוֹרְזִים אוֹתָהּ
בֵּין הַבְּגָדִים הַמְּקֻמָּטִים
וְהַנַּעֲלַיִם הַכְּבֵדוֹת
עִם שְׂרִידֵי הַבֹּץ,
וְחוֹזְרִים,
בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה,
הַדּוֹמֶמֶת,
הַדֶּרֶךְ לַשִּׁגְרָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה