מֵרוֹץ נֶגֶד הַזְּמַן
מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן הִסְתּוֹבְבוּ כִּמְטֹרָפִים
וְהַזְּמַן זִנֵּק מִמְּקוֹמוֹ,
אֲנָשִׁים הִזְדַּקְּנוּ בְּהָלְכָם בָּרְחוֹב
וּפְרָחִים פָּרְחוּ וְקָמְלוּ.
גַּל עָבָר שָׁטַף אֶת הַהוֹוֶה וְהֶעָתִיד
וּכְשֶׁחָלַף כְּלוּם לֹא נִשְׁאַר,
כִּי הַזְּמַן גָּרַס גַּם אֶת גּוֹרְדֵי הַשְּׁחָקִים
וְהָפַךְ אוֹתָם לְאָבָק.
וּכְשֶׁהַזְּמַן עָצַר, בְּקֵץ כָּל הָעִתִּים,
וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בִּתְהִיָּה לְאָחוֹר,
רָאִיתִי אֶת הֶעָתִיד מְרֻסָּק וְשָׁבוּר,
וְיָדַעְתִּי שֶׁאֵין לְאָן לַחֲזֹר.
וּבָכִיתִי עַל הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא קָרוּ
בַּמֵּרוֹץ הַמְּטֹרָף שֶׁל הַזְּמַן,
נִצָּנֵי הַפְּרָחִים שֶׁלֹּא פָּרְחוּ,
אֲהָבוֹת שֶׁחָלַף עִתָּן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה