אַתְּ וַאֲנִי וְקַו הַשָּׁמַיִם שֶׁל יָפוֹ
אַתְּ וַאֲנִי, וְקַו הַשָּׁמַיִם שֶׁל יָפוֹ,
צִלֵּךְ וְצִלִּי יְחֵפִים עַל הַחוֹל הַזָּהֹב,
קֶצֶף גַּלִּים מְלַחֵךְ בְּרַכּוּת אֶת רַגְלֵינוּ,
בַּדַּקּוֹת הַסְּפוּרוֹת לִפְנֵי שֶׁיָּפוּג הַחֲלוֹם.
עֶדְרֵי עֲנָנִים שׂוֹחִים מוּל מִסְגָּד וְצָרִיחַ,
דְּקָלִים פְּרוּעֵי רַעְמָה נָעִים בִּדְמָמָה,
הַשְּׁחָפִים כְּבָר קוֹרְאִים בִּשְׁמֵךְ עַל הַמַּיִם,
כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹלַחַת לָךְ קֶרֶן אַחַת אַחֲרוֹנָה.
אַל תִּבְרְחִי,
אֵין מָקוֹם בָּעוֹלָם בּוֹ תּוּכְלִי לְהִסְתַּתֵּר מֵעַצְמֵךְ.
אַל תִּבְכִּי,
תֵּל אָבִיב הִיא הָעִיר הַיָּפָה מִכֻּלָּן,
הִיא עִירֵךְ.
יֵשׁ כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם,
שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת דַּרְכֵּךְ מִכָּל רַע,
וְיוֹרֵד כְּבָר הַלַּיִל,
עַל דֶּלֶת לִבֵּךְ
שׁוּב נוֹקֶשֶׁת רַכּוֹת אַהֲבָה.
כָּל הַדְּמָעוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל,
כָּל הַצַּעַר שֶׁשָּׁקַע לְאִטּוֹ בַּמְּצוּלָה,
סַפָּנִים שֶׁאָבְדוּ וְלֹא שָׁבוּ עֵת עֶרֶב לַחוֹף,
מָשׁוֹט מְיֻתָּם שֶׁנִּפְלַט אֶל הַחוֹל בִּדְמָמָה.
אַתְּ נִקְרַעַת מִבִּפְנִים לִרְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל כְּאֵב,
אַתְּ נִשְׁבֶּרֶת לִרְסִיסִים כְּכַד חֶרֶס כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ,
אַהֲבָה מִתְרַסֶּקֶת כְּרִמּוֹן עָמֹק בְּקִרְבֵּךְ,
וַאֲנִי חוֹבֵשׁ פְּצָעַיִךְ, אֲנִי לָךְ מִקְלָט.
אַל תִּבְרְחִי,
הֵן בִּקְצֵה הָעוֹלָם גַּעְגּוּעִים יְיַסְּרוּ אֶת לִבֵּךְ.
אַל תִּבְכִּי,
תֵּל אָבִיב הִיא הָעִיר הַיָּפָה מִכֻּלָּן,
הִיא עִירֵךְ.
יֵשׁ כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם
שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת דַּרְכֵּךְ מִכָּל רַע,
יְסַפֵּר לָךְ הַלַּיִל,
שֶׁאֲנִי כְּסוּמָא מְחַפֵּשׂ
בְּלִבֵּךְ אַהֲבָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה