יום חמישי, 31 במרץ 2011

מי אני?

מִי אֲנִי?

מִי אֲנִי?
הָאִישׁ בָּרְאִי גָּבֹהַּ,
וְצוֹחֵק.
מִי אֲנִי?
הָאִישׁ בָּרְאִי יוֹדֵעַ,
וְשׁוֹתֵק.
הָאִישׁ בָּרְאִי אוֹהֵב,
אֶת הָעוֹלָם,
עִם הַטּוֹב וְהָרַע,
הָאֹשֶׁר וְהַדִּמְעָה,
זֹהַר הַקֶּשֶׁת
וְזַעַף הַיָּם,
וְהָרְאִי,
הָרְאִי הוּא כָּל הַשִּׁירִים,
כָּל הַשִּׁירִים כֻּלָּם.

כמה עמוק הסגול שלך

כַּמָּה עָמֹק הַסָּגֹל שֶׁלָּךְ

כַּמָּה עָמֹק הַסָּגֹל שֶׁלָּךְ
כְּשֶׁאַתְּ רוֹקֶדֶת,
וּפַסִּים רְחָבִים שֶׁל צְעִיפֵי מִזְרָח
עוֹטְפִים אוֹתָךְ,
מִסְתַּחְרְרִים סְבִיבֵךְ
בִּמְעַרְבֹּלֶת שֶׁל סִגָּלִיּוֹת וְלִילָךְ.

כַּמָּה לוֹהֵט הָאָדֹם שֶׁלָּךְ
כְּשֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת,
וּלְשׁוֹנוֹת אֵשׁ שֶׁל תְּשׁוּקָה
חוֹרְכוֹת אֶת קְצוֹת הַנְּשָׁמָה,
מְלַחֲכוֹת עוֹרֵךְ בְּאַרְגָּמָן בּוֹעֵר,
וְדַם צִבְעוֹנִים יוֹקֵד בְּקִרְבֵּךְ בַּחֲשֵׁכָה.

כַּמָּה עָצוּב הַכָּחֹל שֶׁלָּךְ
כְּשֶׁאַתְּ בּוֹכָה,
וּדְמָעוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל כְּאֵב זוֹחֲלוֹת עַל בַּד,
מְטַפְטְפוֹת אֶל יָם כָּחֹל שֶׁל יֵאוּשׁ
הַנִּקְוֶה לְרַגְלַיִךְ,
וְגַלֵּי הַצַּעַר מִתְפַּשְּׁטִים עִם כָּל דִּמְעָה.

כַּמָּה עָדִין מַגַּע הַמִּכְחוֹל שֶׁלָּךְ,
כְּשֶׁאַתְּ מְצַיֶּרֶת אוֹתִי
בְּקַוִּים דְּקִיקִים, זוֹהֲרִים שֶׁל אֹשֶׁר,
בְּקַרְנֵי אוֹר עַל כַּר דֶּשֶׁא יָרוֹק,
בִּבְרַק הַתִּקְוָה בִּשְׂדֵה אַהֲבָה,
וַאֲנִי כֹּה קָרוֹב, כֹּה רָחוֹק.

אני חוצב אותך בגוש קשה של שיש

אֲנִי חוֹצֵב אוֹתָך בְּגוּשׁ קָשֶׁה שֶׁל שַׁיִשׁ

אֲנִי חוֹצֵב אוֹתָךְ
בְּגוּשׁ קָשֶׁה שֶׁל שַׁיִשׁ,
צְפוּנָה בַּסֶּלַע, יָפָתִי,
שְׁלֵמָה לְלֹא מְתוֹם.
אִזְמֵל חוֹתֵך יָדִי,
דָּמִי נִגָּר עָלַיִךְ,
וְחַמּוּקַיִךְ הַצְּחוֹרִים
עוֹטִים צָעִיף אָדֹם.

שָׁנִים אֲנִי עָמֵל
לִבְרֹא אוֹתָךְ מֵאֶבֶן,
דְּמוּתֵךְ נִצֶּבֶת לְפָנַי
צְלוּלָה בְּתוֹךְ לִבִּי.
שְׁבִיב אַחַר שְׁבִיב
אֲנִי גּוֹלֵף בְּשֶׁקֶט,
וְאַתְּ הוֹלֶכֶת וְנִגְלֵית
יוֹצֵאת מִתּוֹךְ קִרְבִּי.

רַגְלַיִךְ חֲטוּבוֹת,
גּוּפֵךְ תָּמִיר כְּדֶקֶל,
שָׁדַיִךְ אַגָּסִים בְּשֵׁלִים,
זְקוּרֵי פִּטְמָה, גֵּאִים.
אָצִיל רֹאשֵׁךְ, זָקוּף,
עָטוּר שֵׂעָר כְּנֵזֶר,
וּמַבָּטֵךְ רַךְ וְעָמֹק
צוֹפֶה לַמֶּרְחַקִּים.

זוֹכֵר אֲנִי צְחוֹקֵךְ
פַּעֲמוֹנִים שֶׁל כֶּסֶף,
וּמוֹר שְׂעָרֵךְ
נִיחוֹחַ פִּרְחֵי בַּר,
וְאֶת טַל דִּמְעָתֵךְ
כְּשֶׁיָּצָאת לַדֶּרֶךְ,
אָבַדְתְּ בִּנְתִיבֵי חַיִּים
רַק זִכָּרוֹן נוֹתָר.

אֲנִי בּוֹכֶה,
דְּמוּתֵךְ רוֹאֶה,
בָּאֶבֶן הִיא טְבוּעָה.
הִנָּךְ יָפָה,
יָפָה תִּהְיִי,
נִצְחִית אַתְּ אֲהוּבָה.

פעמוני הרוח

פַּעֲמוֹנֵי הָרוּחַ

אִשָּׁה,
גַּן עֵדֶן,
חָתוּם בְּחוֹמַת הַשֵּׂכֶל,
מֻקָּף בִּתְעָלָה עֲמֻקָּה
שֶׁל כְּאֵב עָבָר.
רוֹצָה, יוֹקֶדֶת, חוֹשֶׁשֶׁת:
עִם אָבְדָן הַשְּׁלִיטָה
הַכֹּל יֵעָלֵם,
לָעַד.
עֲלֵי הַזְּמַן נוֹשְׁרִים,
אִשָּׁה יָפָה,
קָרֵב הַחֹרֶף;
קַמְצוּץ אָבִיב נוֹתַר
לַפֵּרוֹת הָאֲסוּרִים
בְּטֶרֶם סְעָרָה.
הוֹרִידִי גֶּשֶׁר,
פִּתְחִי לִבֵּךְ
לְפִרְחֵי הָאֹשֶׁר,
לִצְלִיל הָאַהֲבָה
שֶׁל פַּעֲמוֹנֵי הָרוּחַ,
הַנּוֹקְשִׁים בְּרַכּוּת
עַל שַׁעֲרֵי הַבַּרְזֶל
שֶׁל חוֹמוֹתַיִךְ.

צל אהבתך

צֵל אַהֲבָתֵךְ

עָגוּר צָחוֹר
חוֹצֶה רָקִיעַ
וְצֵל אַהֲבָתֵךְ
חוֹלֵף עִמּוֹ,
נֶחְפָּז כְּחֵץ
עַל מוֹרְדוֹת הָרִים,
עַל פַּאֲתֵי יְעָרוֹת,
אֶל אֹפֶק נֶעֱלָם.
וַאֲנִי רָץ אַחֲרָיו,
מְדַלֵּג עַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים,
גּוֹלֵשׁ עַל קֶצֶף הַנְּחָלִים,
מְרַחֵף מֵעַל תְּהוֹמוֹת,
וְנוֹפֵל מֻתָּשׁ לְרַגְלָיו
בְּקָרַחַת יַעַר בּוֹדֵדָה.
אָז הוּא עוֹטֵף אוֹתִי
בְּחַבְלֵי דִּמְדּוּמִים,
בְּרִקְמַת זָהָב
שֶׁל קוּרֵי שְׁקִיעָה,
מְלַטֵּף אֶת לְחָיַי
בְּמַשָּׁב עָדִין
שֶׁל רוּחַ אָבִיב,
וְשָׁר לִי בְּלַחַשׁ
עַל חֶרְמֵשׁ יָרֵחַ,
הַמִּתְנַדְנֵד בִּקְצֵה עָנָן,
וּמֵאִיר בְּרַכּוּת
אֶת דֶּרֶךְ הָאַהֲבָה.

מחול העלים

מְחוֹל הֶעָלִים

מְחוֹל עָלִים
בִּשְׁלַל צִבְעֵי שַׁלֶּכֶת
עוֹטֵף גּוּפֵךְ בְּבֶגֶד רַךְ,
מְלַטֵּף אֶת חַמּוּקַיִךְ,
עוֹטֵר רֹאשֵׁךְ בְּזֵר זָהָב,
עוֹנֵד צְמִידֵי שָׁנִי
עַל אֲצִילֵי יָדַיִךְ.

כָּךְ רוֹאֶה אֲנִי אוֹתָךְ
בְּבֹקֶר עַרְפִלִּי,
כְּשֶׁרְסִיסֵי הַגֶּשֶׁם
זוֹרְמִים עַל לְחָיַי
כְּמוֹ דְּמָעוֹת קָרוֹת
שֶׁל אֹשֶׁר וּכְאֵב.
עֵינַי עֲצוּמוֹת,
אֲבָל רוֹאֶה הַלֵּב.

קרוקודיל ירוק

קְרוֹקוֹדִיל יָרֹק

מֵהַחֲלוֹם זִנֵּק לְפֶתַע קְרוֹקוֹדִיל יָרֹק,
שֶׁלֹּא רָצָה לְהֵעָלֵם עִם הַיְּקִיצָה.
הוּא הִתְחַבֵּא רוֹעֵד כֻּלּוֹ בַּאֲרוֹן הָעֲנִיבוֹת,
וּפָשׁוּט סֵרֵב לַעֲבֹר לַחֲלוֹם הַבָּא.

לְמָחֳרָת בָּרַח מֵהַחֲלוֹם נָמֵר לָבָן,
שֶׁהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַמִּטָּה,
וְיוֹם אַחֲרֵי זֶה נִמְלְטָה אִיגוּאָנָה אֲפֹרָה,
שֶׁהִתְמַקְּמָה בִּמְחִלָּה בַּגִּנָּה.

אֲנִי חַי עִם כָּל הַסִּיּוּטִים,
שֶׁמְּסָרְבִים לִנְטֹשׁ עִם תֹּם חֲלוֹם,
הֵם הָפְכוּ לְחֵלֶק מֵהַחַיִּים,
בַּבַּיִת כְּבָר לֹא נוֹתַר לִי מָקוֹם.

אֲנִי חוֹשֵׁד שֶׁהֵם כְּבָר טָרְפוּ כַּמָּה אוֹרְחִים –
אוּלַי אֶעֱבֹר דִּירָה?