הָאֹשֶׁר שׁוֹכֵן בַּפִּנָּה
הָאֹשֶׁר שׁוֹכֵן בְּפִנַּת הַחֶדֶר הָרְחוֹקָה.
לִפְעָמִים מֵאֲחוֹרֵי קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ,
לִפְעָמִים מֵאֲחוֹרֵי אֲרוֹן סְפָרִים כָּבֵד
שֶׁלֹּא נִתָּן לְהָזִיז אוֹתוֹ.
הוּא מֻנָּח שָׁם בַּצַּד, לְבַדּוֹ,
וְאִישׁ אֵינוֹ שָׂם לֵב אֵלָיו.
הַמְּנַקָּה לֹא מַגִּיעָה לְשָׁם
וְגַם לֹא שׁוֹאֵב הָאָבָק.
וְכָךְ הוּא מְחַכֶּה
בְּסַבְלָנוּת אֵין קֵץ
לְמִשְׁלַחַת חִלּוּץ שֶׁל הַלֵּב,
לְמַשַּׁב שֶׁל רָצוֹן טוֹב,
לְחֶבֶל הַצָּלָה –
הָאֹשֶׁר מַמְתִּין כְּבָר שָׁנִים
בַּפִּנָּה הַלֹּא נְכוֹנָה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה